פסק-דין בתיק ס"ע 6736-12-08

כמו כן מונחת לפנינו תביעתו הנגדית של הנתבע, במסגרתה תובע הוא מהתובעת לפצות אותו על התמוטטות עסקו, שקרס לטענת הנתבע, בשל מעשיה של התובעת. הנתבע טוען כי התובעת התנהגה בחוסר תום לב, ביצעה עבירות של מרמה, גניבה והפרת אמונים ובכך הביאה לקריסת עסקו.

(התובעת / הנתבעת-שכנגד תיקרא להלן - התובעת, והנתבע / התובע-שכנגד יקרא להלן - הנתבע).

2.                בחודש 8/2006 רכש הנתבע  עסק הידוע בשם " אופטיקה אסטרייכר" בחיפה. התובעת עבדה באופטיקה אסטרייכר כאופטיקאית ומוכרת, עוד בטרם נרכש העסק על ידי הנתבע. כאשר רכש הנתבע את העסק המשיכה התובעת ועובדת נוספת בשם דיאנה לעבוד בעסק. לנתבע לא היה כל ידע בתחום האופטיקה והוא סמך על ניסיונה של התובעת. יום עבודתה האחרון של התובעת היה ביום 17/8/2008. התובעת עבדה לפי שעות ושכרה האחרון של התובעת עמד על סך של 33 ש"ח לשעת עבודה.

דיון  והכרעה

3.                סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים הוא, נסיבות סיום עבודתה של התובעת, ושאלת זכאותה לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלה האם זכאית התובעת לגמול שעות נוספות אם לאו.

עוד יהיה עלינו להכריע בשאלת זכאותו של הנתבע לפיצוי כספי בגין הפרת חובות הנאמנות ותום הלב של התובעת כלפיו.

4.                מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת עצמה וכן של מר יעקב חיקי ומר משה משיח. מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע. כולם נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם בפנינו.

נסיבות סיום העסקתה של התובעת

5.                היסוד העיקרי בסעיף 1 ל חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) הוא שהעובד "פוטר". נטל השכנוע להוכיח כי פוטר, הינו על העובד, משהוא בבחינת "המוציא מחברו" (ר' דב"ע נו/3-269 ד"ר איסר מזר - הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57). אם בסופו של יום מאוזנות כפות המאזניים - טענתו של העובד תידחה. עוד נקבע לעניין זה, כי " היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד ומעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (ר' דב"ע שם/3-116 שלום סלמה - מדינת ישראל פד"ע י"ב 375; דב"ע ל/3-1 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א 18).

6.                התובעת טוענת, כי פוטרה מעבודתה לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת, לאחר ששבה מחופשת מחלה. לגרסת התובעת, ביום 18/8/2008 חלתה ונאלצה לשהות בחופשת מחלה עד ליום 22/8/2008. התובעת הודיעה על כך לנתבע  והוא לא האמין לה כי היא חולה, ולכן, על אף ששהתה בחופשת מחלה, התייצבה בחנות והמציאה לידיו אישור מחלה. לאחר מכן התייצבה התובעת בעבודתה ביום 24/8/2008, ברם הנתבע הודיע לה כי לאור התפטרותה עליה לעזוב את החנות לאלתר. לגרסת התובעת, מעולם  לא התפטרה מעבודתה אלא שהתה בחופשת מחלה ואף יידעה את הנתבע על כך.

7.                מנגד טוען הנתבע, כי התובעת לא הגיעה לעבודתה החל מיום 18/8/2008 ולא הודיעה לו על מחלתה. הנתבע טוען כי התובעת תכננה להקים עסק חדש מטעמה ובמהלך חודש אוגוסט בילתה חלק ניכר מהזמן בהכנות לפתיחת העסק. כאשר התובעת לא הגיעה לעבודתה התקשר הנתבע אל התובעת ונענה על ידי חברה, כי התובעת חולה ולכן לא תגיע לעבודתה. הנתבע מוסיף כי באותו הזמן נודע לו שהתובעת חתמה על חוזה שכירות לפתיחת חנות אופטיקה, במרחק קצר מחנותו. הנתבע פנה למקום החנות ושם ראה את התובעת וחברה מרהטים את החנות. הנתבע התקשר שוב אל התובעת ושוב ענה חברה של התובעת ומסר כי התובעת חולה ולכן לא הופיעה לעבודתה. הנתבע השיב לחברה של התובעת כי הוא יודע שהתובעת עומדת לפתוח חנות והוא ראה אותה בהכנות לפתיחת החנות. באותו היום התקשרה התובעת לנתבע וביקשה להיפגש עמו. בפגישה זו הודיעה התובעת לנתבע כי היא מתפטרת מעבודתה הואיל והיא פותחת חנות אופטיקה. לאחר מכן ביום 24/8/2008 הגיעה התובעת לחנות הנתבע והודיעה לנתבע כי היא מעונינת להמשיך לעבוד בחנותו ובמקביל לעבוד בעסק שהיא פתחה, וכי דיאנה עובדת אצלה בעסק. כאשר אמר לה הנתבע כי אין זה מתקבל על הדעת שתמשיך לעבוד אצלו אחרי שהתפטרה ומנהלת עסק מתחרה, משמדובר בניגוד עניינים, נתנה לו התובעת תעודת מחלה בגין הימים 18/8/2008 עד 22/8/2008. הנתבע דרש ממנה לעזוב את החנות הואיל והתפטרה, והתובעת סירבה והודיעה לו כי לא תעזוב את החנות עד שתקבל מידיו מכתב פיטורים; משסרבה לעזוב נאלץ הנתבע להזמין משטרה ועם בוא המשטרה עזבה התובעת את החנות.

8.                לאחר שמיעת העדויות בתיק, סוברים אנו כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, להוכיח את פיטוריה. התובעת לא הציגה לפנינו מכתב פיטורים ועדותה של התובעת באשר לנסיבות סיום עבודתה, לא נתמכה בכל ראיה שהיא, ואין די בעדותה של התובעת בכדי להוכיח טענת פיטורים.

מהראיות אשר לפנינו עולה כי הנתבע אמנם היה בעלים של חנות אופטיקה אך איננו בעל ידע בתחום ונסמך על התובעת בניהול העסק והפעלתו, והתובעת הייתה עובדת מרכזית וחיונית בעסק. בנסיבות אלה אין זה סביר בענייננו שהתובעת פוטרה על ידי הנתבע.

זאת ועוד, התובעת העידה כי פתחה את העסק שלה בתחילת חודש ספטמבר 2008, לפיכך ברי כי התובעת נאלצה להשקיע זמן על מנת להכין את העסק לפתיחתו בתחילת ספטמבר, ועל אף שהתובעת טוענת כי החלה בהכנות לפתיחת עסקה רק ביום 24/8/2008, מועד פיטוריה, אין אנו מקבלים את גרסתה. גרסה זו איננה סבירה ואיננה מתיישבת עם ההיגיון. סבירה בעינינו יותר, גרסת הנתבע, לפיה התובעת הייתה עסוקה בהכנות לפתיחת עסקה הפרטי עוד בטרם הפסיקה את עבודתה אצל הנתבע.

יתרה מכך, מעדותה של התובעת עולה כי ביום 24/8/2008, כאשר הגיעה לחנות הנתבע, נאלצה לחכות לנתבע מחוץ לחנות, כי לא היה לה מפתח (ר' עמ' 7 לפרוטוקול ש' 6-7). התובעת אמנם טענה כי הנתבע לקח ממנה את המפתח כאשר פיטר את העובדת דיאנה, ברם גרסה זו איננה מקובלת עלינו ואיננה מתיישבת עם השכל הישר. סביר יותר בעינינו כי הנתבע לקח מהתובעת את מפתחות החנות כאשר הודיעה לו על התפטרותה, לאחר שגילה את מזימתה לפתוח חנות לאופטיקה בקרבת חנותו, עת ראה אותה מרהטת את חנותה.

יוטעם כי בנסיבות המקרה אנו מעדיפים את גרסת הנתבע, שהותירה עלינו רושם אמין ומהימן; מאידך, עדותה של התובעת, באשר לנסיבות סיום עבודתה, אינה סבירה, אינה אמינה ואינה מהימנה.

משהתובעת לא השכילה להוכיח את טענתה כי פוטרה, תביעתה לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת - נדחית.